הפתיחה בין הלוח הערבי ללוח האפריקני בצפון ים סוף מגיע לכדי 130 ק"מ . חלק מתנועה זו , כ - 25 ק"מ , נספג על ידי התרחקות סיני מאפריקה ופתיחת מפרץ סואץ , ואילו רוב התנועה , כ - 105 ק"מ , עברה לשבר מפרץ - אילת - הערבה וצפונה ( איור 2 ) . הגיאולוגים הראשונים שחקרו את האזור נחלקו בתשובות לשאלות הקשורות לדרך היווצרות הבקע ולסיבות להיווצרותו . היו שטענו כי השקע הוא גרבן גדול - גוש שקוע בין שני גושים מורמים - כמו , למשל , האזור של בקע נהר רין בגרמניה , שחלקו המזרחי הוא אזור שורצולד ("היער השחור") בגרמניה , וחלקו המערבי הוא אזור הרי ווז'בצרפת . כך ממש תואר ים סוף והמשך הבקע שלו בערבה ובים המלח , כגוש שקוע בין הרי מואב מצד אחד והרי יהודה מצד שני , שהם הגושים המורמים . בראשית שנות ה - 30 עמד פרופ ' ליאו פיקרד , שדגל בהשקפה זו , בוויכוח חריף עם המלומד הבריטי בילי ויליס , שטען כי אזור בקע הירדן , או בקע ים המלח , אינו אזור של מתיחה , שבו גוש אחד נפל פנימה , אלא אזור של לחיצה : שני הגושים משני הצדדים , הרי מואב והרי יהודה למשל , הם אזורים שהתרוממו כתוצאה מלחץ וים המלח הוא אזור שנפל למטה . בכל מקרה , ש...
אל הספר