על הצד הביטחוני פנימי הייתה מופקדת בימים ההם ה"הגנה , " ארגון המגן המחתרתי של היישוב היהודי , שהיה כפוף למוסדותיו המוסמכים . ל"הגנה " היו סניפים בכל יישובי הארץ , ועם פרוץ המהומות הם נערכו להדיפת התקפות והתנכלויות . ככל שהחריף הטרור הערבי התחזקה בקרב מפקדים ואנשי שורה גם יחד הדעה שעל ה"הגנה" להשיב לפורעים בנוסח "עין תחת עין . " העניין הסתבך לא במעט עקב קיומו של "ארגון בי , " פלג שפרש מה"הגנה" ב , 1931 והפגין תמיד , ובאופן מיוחד לאחר פרוץ המהומות , עמדה מיליטנטית ואנטי ערבית . ארגון קטן זה , שהיה מקורב לתנועה הרוויזיוניסטית , לא קיבל , כ"הגנה , " את מרות מוסדות היישוב . הוויכוח על ה"הבלגה" מנהיגות היישוב החליטה , מן השלבים הראשונים של התקריות , לא להגיב באלימות על האלימות הערבית . נולדה מדיניות ה"הבלגה , " שזכתה ביישוב ליחס אמביוולנטי . עמדה זאת של ההנהגה נבעה משלוש הנחות : ראשית , על הממשלה ( הבריטית ) לטפל בטרור הערבי ולחסלו , ואם היהודים יגיבו באלימות , תראה הממשלה עצמה מחויבת פחות לשרש את הנגע ; שנית , אין זה מוסרי לפעול בדרך זו . ב 1937 אמר אליהו גולומב , ראש ה"הגנה , " כי יש לפע...
אל הספר