שבע השנים השקטות קיימות סיבות רבות ומגוונות לשקט שהשתרר בארץ ישראל ב " שבע השנים הטובות , " מצב שנתן את האפשרות ( שלא נוצלה כראוי ) לקדם בלי הפרעות חיצוניות את המפעל הציוני . סיבות אלו מסבירות את חולשתה ורפיונה של התנועה הערבית הלאומית ברוב שנות העשרים , את כישלונה בהשגת מטרותיה ואת שקיעתה במחלוקות פנימיות ומתישות . אחת מהן כבר הוזכרה : היד החזקה והיעילה של כוחות הביטחון שדיכאה ביד קשה את הפורעים הערבים במאורעות . 1921 סיבה נוספת היא השפעתם של תומכי הערבים בפרלמנט האנגלי , שהשתדלו לשכנע את המנהיגים הערבים כי השימוש באלימות ובאמצעים בלתי חוקיים נגד השלטון הבריטי , רק יזיק לענייניהם . האישור הסופי של המנדאט על ידי חבר הלאומים ( 1922 ) גרם ייאוש ואכזבה בקרב הציבור הערבי , והחליש את הקיצוניים שבהם , שעד אז קיוו כי יעלה בידם למנוע מהלך זה . גורם נוסף וחשוב : המופתי , חג' אמין אל חוסייני , היה מעוניין בשקט , כרי לבסס את מעמדו , מבלי ששינה את עמדותיו הבסיסיות האנטי ציוניות הקיצוניות , כפי שיתברר מאוחר יותר . הערכתו של הרברט סמואל לגבי השפעתו המרסנת בציבוריות הערבית , התאמתה רק בחלקה , ולטווח ...
אל הספר