הקונגרס הציוני הארבעה עשר ( וינה , אוגוסט ( 1925 עמד בסימן התהדרות היחסים המעמדיים ביישוב ובסימן גיאות העלייה הרביעית . בפעם הראשונה בתולדות הקונגרסים עמדה שאלת היחסים הפנימיים ביישוב כנושא מרכזי בדיונים , ועוד יותר מכך , האווירה כולה הייתה ספוגה מתח סוציאלי . שררה בקונגרס הרגשה של "מלחמת מעמדות , " אשר שיקפה את המציאות הכלכלית והסוציאלית החדשה שנוצרה בארץ ישראל מאז העלייה הרביעית . הוויכוח על דמות הציונות אמנם גם לפני תקופת העלייה הרביעית הועלו מפעם לפעם חילוקי הדעות ביחס לדרך הנאותה לבניין הארץ , והושמעו הערכות וגישות שונות לדרך ההתיישבות המקובלת , של חלוצים חסרי כל , הנעזרים על ידי קרנות לאומיות . אולם חוסר יכולתה של הציונות להניע את בעלי הרכוש לעלות לארץ ולהשקיע בה את הונם , ומצד שני גילוי יזמתו של החלוץ הפועל ריסנו עד אז במידה מסוימת את התקפותיהם של החוגים האזרחיים על עדיפות ההון הלאומי ועל הנכסים שיצרה תנועת העבודה בארץ , באין בידיהם להצביע על מעשי יצירה גדולים משלהם . עתה , בעיצומה של העלייה הרביעית , כשהמעמד הבינוני עלה ארצה בהמוניו , חגגה "הציונות הבעל ביתית" את ניצחונה הגדול ...
אל הספר