בין עלייה ראשונה לשנייה בתולדות הארץ חזר על עצמו לא אחת החיזיון שאנשי עלייה מאוחרת יותר השמיעו דברי ביקורת על קודמיהם . הדבר החל כבר בעצם ימי העלייה הראשונה והתחזק במידה בולטת משהחלו להגיע ראשוני העלייה השנייה ( הכוונה , שוב , בעיקר לאלו שנתכנו כאן "סוציולוגים . ( " לכאורה היו צריכים הבאים להתייחס בכבוד ובהערכה לקודמיהם , שהניחו כאן את היסודות ליישוב היהודי המתחדש . לא כך היה , והפער בין שתי העליות - הראשונה והשנייה - הלך והעמיק . היו לכך כמה סיבות ; אנשי העלייה השנייה היו ברובם צעירים ורווקים , בעוד שקודמיהם מהעלייה הראשונה שהתיישבו במושבות היו מבוגרים יותר ובעלי משפחות . בנוסף לכך הפריד ביניהם הנושא הדתי . ה"חדשים , " שבאו מ 1903 ואילך , היו אמנם יוצאי משפחות מסורתיות , אך רובם ככולם ראו עצמם כחילוניים . ותיקי העלייה הראשונה , לעומתם , היו ברובם מסורתיים . פער שלישי , ועמוק לא פחות מהקודמים , הלך ונוצר בתחום החברתי . הצעירים שהגיעו מרוסיה בתחילת המאה העשרים , הושפעו עמוקות מהזרמים הסוציאליסטיים ומאווירת המהפכנות שציינה את החיים ברוסיה באותה עת . בעיני הוותיקים , שאפשר לראותם כאנשי ה...
אל הספר