ט"ו בשבט חג , שמעמדו בלוח השנה העברי היה משני ודחוק למדי , אך באה לו עדנה מסוימת בימי חידוש היישוב היהודי בארץישראל . לשני עמודי התווך של ההתחדשות היהודית – המודרניזציה והחילון – זימן ט"ו בשבט אתגר הולם ומפתה . למודרניזציה – משום שהפרודוקטיביזציה של העם היהודי היתה חלק בלתי נפרד מחזונה של התנועה הלאומית וכך , באורח פרדוקסלי , "השיבה אל האדמה ואל הטבע" היתה גם היא לאפיק של מודרניזציה ; לחילון – משום שט"ו בשבט מעולם לא היה עמוס במשא עודף של הלכות וחומרות דתיות , ולא היה צריך להוציא הרבה "ישן" כדי לפנות מקום ל"חדש . " מקורותיו של ט"ו בשבט / עליזה שנהר המקור הראשון בכתב המציין את ט"ו בשבט כאחד המועדים נמצא במשנה , במסכת ראש השנה : "באחד בשבט ראש השנה לאילן , דברי בית שמאי ; ובית הלל אומרים : בחמישה עשר בו . " מדובר ביום המציין את התקופה שבה החל כוחם של הגשמים להיחלש וכוחה של החמה לגבור , עד ט"ו באב , בדיוק
אל הספר