בייחוד כשמדובר במדינה שהחלה את קיומה רק בשנת . 1948 ישראלים חילוניים רבים סוברים שבזהות ישראלית–ציונית , במסגרת חברה אזרחית , הבנויה על בסיס המודלים המערביים , יש משום תשובה מספקת לבעיות זהותם הלאומית . אך מבחינתם של יהודי התפוצות , המצב שונה במידה ניכרת . למי שאינם קשורים קשר הדוק לתנועה דתית , קרוב לוודאי שזיקה לישראל אינה מספקת גירויים וחיזוקים יומיומיים ברמה שתבטיח שמירה על זהות יהודית מוצקה . הדבר הזה מציב דילמה למנהיגי הקהילה היהודית בתפוצות . הזיקה לישראל היתה הסיכוי הגדול ביותר להביא אנשים מן השורה לידי מעורבות מרבית בחיים היהודיים , בטווח הקצר והבינוני . ואולם בטווח הארוך קרוב לוודאי שיהיה צורך במחויבות שמעבר לתמיכה במדינת ישראל . יש יהודים שבשבילם תספיק זיקה לתרבות החילונית או למוצא האתני . אבל קיים גם מיעוט בין יהודי התפוצות שמבחינתו מתבטאת הזיקה הזאת בנכונות לקבל את מצוות הדת . כך או כך , יש כאן בעיה שפתרונה עדיין אינו ברור לכול . בחשיבה הציונית הקלאסית , מרגע הקמת מדינת היהודים אין כמעט תכלית לתפוצות מלבד כמאגר עלייה לישראל . הציונים ראו בחיי היהודים בתפוצות דבר לא טבעי , ...
אל הספר