א . ד " ר צילקוב נלחם בציונות לעיל צוין שד"ר צילקוב היה נתון במשך כל שנות כהונתו כרב וכמטיף , ללחץ מתמיד של המתבוללים הקיצוניים מצד אחד , ושל החוגים המסורתיים הלאומיים הציוניים . מן הצר האחר . הראשונים תבעו רפורמה דתית לאלתר , ואילו האחרונים לא הסתפקו בשמירה על אופיו המסורתי של הפולחן , אלא רצו שתישמע מעל דוכן ההטפה , קריאה למימוש כיסופי הדור לשיבה לציון ולגאולת ישראל במולדתו ההיסטורית . ד"ר צילקוב , נשאר כל ימיו נאמן לאידיאולוגיה של ההתבוללות הפטריוטית הפולנית . הוא התנגד לגילויי הלאומיות היהודית ונלחם בחובבי ציון ובציונות . לא אחת , נתן לכך ביטוי בדרשותיו . שלא כרפורמים במערב אירופה , שראו ביהדות דת ותו לא , ומחקו לפיכך מהסידור והמחזור את התפילות שביטאו ערגה לציון ולתחיית לאומית , נשאר צילקוב נאמן לדפוסי המסורת . הוא לא גרע ולא הוסיף מאומה מנוסח התפילה המקודש . אולם , ציון וירושלים , לדידו היו בחזקת יישות רוחנית ציון וירושלים של מעלה , שאין להן ולא כלום עם יישוב הארץ , שיבת ציון והגשמת הציונות . באחת מדרשותיו אמר : אין כמעט ישראלי ( כלשונו "איזראליטה , ( " שאינו קושר למלה ציון , כתר ...
אל הספר