ב . האכזבה והתסכול של דור המייסדים שתי מטרות עמדו לנגד עיניהם של מכונני בית הכנסת הגדול : האחת , שבכוח הבית הדרו , סדריו הנאותים , צלילי התפילה והרינה שהשמיעו חזן ומקהלה וההטפה מלאת השראה בשפה הפולנית , יהיה להשיב לחיק היה רות את בניהם ובנותיהם , שזיקתם לצור מחצבתם היתה תלויה על בלימה . והשנייה , שבית הכנסת שיישמר בו הצביון המסורתי , מבלי שייעשה בו דבר הפוגע במסורת המקודשת , ישמש מרכז חיקוי להמוני העם , שיאמצו את דפוסי הפולחן הנאותים והמהודרים , שהם צער ראשון לקידמה , להשכלה ולשידור מערכות תרבותי חברתי . כדי שלא להביא לידי מצב שהמוני בית ישראל יימנעו מלבקר בבית הכנסת , ושלא לזרוע פירוד ואיבה בישראל , הסכימו אף חסידי הרפורמה הנלהבים , לדחות , לפי שעה , את הגשמתה , בתקווה שבמרוצת הזמן יבשילו התנאים להנהגתה , כאשר ישכיל העם להבין את החיוב שבה . תקוותיהם וציפיותיהם של מייסדי בית הכנסת התבדו : הבית , לא הפך להיות אבן שואבת ומרכז לחיקוי להמוני בית ישראל . יהודי וארשה החסידים שלומי אמוני ישראל , דחו בשאט נפש את הפאר והראוותנות של הסינאגוגה , על אף שלא הונהג בה דבר שאפשר לכנותו תיקון בפולחן "...
אל הספר