בין "פילוסופיה דתית" ל"פילוסופיה של הדת" מתיאור היווצרותה של הפילוסופיה היהודית ומניתוח בעיית הזהות המיוחדת הכרוכה בה עולה , שבית הספר הפילוסופי , שנוצר במפגש בין "אתונה" ל"ירושלים , " הביא לתרבות המערב חידוש שהוא יותר מהתענפות והתגוונות של המסורת הפילוסופית הקודמת . התגלתה בעיה פילוסופית מסוג חרש , ואיתה הופיע סוג חדש של פילוסופיה — פילוסופיית הדת . יש לדייק . הפילוסופיה התפתחה ביוון העתיקה מתוך המורשת הפגאנית , שזיהתה את האלים כהתגלמויות רוחניות אישיותיות של כוחות הטבע . הפילוסופיה היוונית פיתחה את המורשת הזאת וגילמה אותה בתוכה . היא הזדהתה איתה תוך כדי התמודדות ביקורתית , שחתרה לגלות את שלטון ה"לוגוס" בטבע ולהעלות את האדם אוהב החוכמה - שהיא ידיעת המציאות לאמיתה - למעלת הלוגוס האלוהי המאחד את היקום . האם לא ראוי , אפוא , לתאר את הפילוסופיה מיסודה בפילוסופיית דת ? מתברר כי דווקא ניתוח יחסה של הפילוסופיה אל תשתיתה הפגאנית מבהיר את המשמעות הייחודית של העימות שנוצר בינה לבין הדת , במשמעות שקיבלו מושג האלוהות ומושג הדת על ידי המונותיאיזם של הנביאים . המונותיאיזם שלל את האלהת כוחות הטבע . ...
אל הספר