לרמה של חוקיות מוסרית תכליתית המאפיינת את תבונת האדם בטבע . ומובן שאם כך הוא , הרי שהפילוסופיה מגלמת את החוקיות התבונית שיצרה את התרבות בהתפתחותה , ובה מעוגנת הסמכות המנהיגה את ההיסטוריה . הפילוסופיה היא חשיבה ביקורתית המתפתחת על ידי ביקורת מתמדת על עצמה . כיום עליה להכיר אפוא בכך שבזמן החרש היא נטתה לייחס לעצמה מעמד דומה למעמד שהדת ייחסה לעצמה בתקופות קודמות , ושאין ביכולתה להגן על המעמד הזה , מפני שאין ביכולתה למלא את התפקיד המצדיק אותו . הפילוסופיה היא תחום בעל ערך עצמי בתרבות , ויש לה תרומה חשובה להתפתחות התרבות בכל תחומיה ; אולם שום תחום של יצירת התרבות אינו יכול לגלם בדיסציפלינה שלו את חוקיות היצירה של המכלול , שהוא אינו אלא חלק ממנו . משום כך , כדי להגדיר אוריינטציות מוסריות , אסתטיות ורוחניות האפשריות והראויות כמכלול , די לה לפילוסופיה בכך שהיא שואפת להכיר אותו . אולם דומה כי גם גישה ביקורתית זו חוזרת ומאשרת את הקביעה היסודית כי הפילוסופיה היא דיסציפלינה מקבילה לשאר תחומי היצירה בתרבות וכי היא מתייחסת אל המדעים , הטכנולוגיות , הארגון החברתי והמדיני , החוק והמשפט , המוסר ( כתורת...
אל הספר