פרק שמיני התפתחות האורתודוקסיה המודרנית בציונות הדתית הארץ ישראלית , ו"המרד הקדוש" ( משנות הרבנים מימון , עמיאל ולנדוי ) הציונות הדתית ( תנועת "המזרחי ( " במנהיגותו של הרב ריינס התייחסה אל הציונות המדינית מן הפרספקטיווה של הגולה . המשמעות האקטואלית של שיתוף הפעולה עם הציונות החילונית היתה המעורבות במאמצים הארגוניים , הפיננסיים והמדיניים של הרצל . שאלת ההוויה היהודית שתתרקם בארץ אחרי שהמאמצים המדיניים יוכתרו בהצלחה נראתה רחוקה . הרצל עצמו וכל הנלווים אליו העדיפו להשיב עליה במושגים של אוטופיה ולא של חוקה ותוכנית . בין היתר כדי לא לעורר מחלוקת שתערער את השותפות . נוסחת הפשרה של הרצל שלפיה אין לציונות עמדה בשאלות היהדות יכלה לספק את ריינס , שהתמודד עם בעיות החינוך והתרבות היהודית בגלות . כאשר פרצה המחלוקת בשאלות אלה בקונגרס העשירי , מול דרישת תלמידי אחד העם שהחינוך והתרבות יעמדו במרכז הפעילות הציונית , והוחלט על הקמת שתי מחלקות נפרדות , דתית וחילונית , לטיפול בנושאים הללו , חל פילוג ב"מזרחי . " חלק פרש והצטרף ל"אגודת ישראל" האנטי ציונית . החלק שהסכים לפשרה ראה בכך את הרע במיעוטו כיוון שהרו...
אל הספר