ראשית ההתנתקות מההגמוניה הציונית האשכנזית תחילתו של מסע הפרדה המנטלי של המזרחים מכבלי ההגמוניה הציונית האשכנזית היתה , כמו בתהליכים מהפכניים אחרים , ראשית פנימה , בגיבוש סולידריות מזרחית החוצה לראשונה את ההפרדה ל"עדות מזרח" נפרדות . את ההפרדה ייסדה המערכת הפוליטית מימין ומשמאל , בשיטת "הפרד ומשול" שאותה הזכרתי בדיון על תגובות השלטון וההגמוניה למרד ולמחאה . יש להביא בחשבון שסימנים מוקדמים לאיחוד המזרחי חוצה העדות הזה החלו להופיע כבר בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים בארץ ישראל , בקהילות הספרדיות ובתלמודי התורה הספרדיים בירושלים ומאוחר יותר באופן מובהק בישיבת "פורת יוסף" הספרדית המזרחית . המוטיב הבולט בהפרדה הזו היה מה שהתפתח מאוחר יותר והוצג על ידי הסוציולוגים האשכנזים כמיתוס "הבעיה המרוקאית . " בניסיון להתמודד עם העובדה המטרידה שמרבית מהתארגנויות המרד והמחאה המזרחיות היו ביוזמה ובהנהגה של יהודים מרוקאים וצפון אפריקאים ( בן הרוש בוואדי סאליב , מרציאנו , ביטון ואברג'ל ב"פנתרים השחורים , " דוד לוי ב"ליכוד , " סוויסה ב"אוהלים , " אבוחצירה , אוזן ודיין בתמ"י , דרעי בש"ס ועוד , ( יצאו סוצ...
אל הספר