מ"ספרדים " עד "מזרחים" וכל מה שביניהם מעולם לא הוגדרה ההשתתפות של המזרחים בפוליטיקה הישראלית בתואר מאבק מזרחי , או אפילו פוליטיקה מזרחית . הסיבות לכך הן בעיקר פוליטיות . אם נתבונן בהגדרות השונות , אקדמיות ופוליטיות , להשתתפות המזרחים בחיים הפוליטיים , נבין יותר את נקודת המוצא של הדיון שאני מבקש לקיים בחיבור זה . נתחיל בכך שיוצאי ארצות ערב והאיסלאם , ארצות הים התיכון והבלקן , מעולם לא הוגדרו "מזרחים" כקולקטיב , עד אשר הם החלו מגדירים עצמם "מזרחים" בשנות השמונים . שלמה סבירסקי וטיתון אחר היו החלוצים בכינונה של הגדרה זו בפרט ושל השיח המזרחי החרש בכלל . נחזור להגדרה זו בהמשך ונעמוד בעיקר על כוחה הפוליטי , אך נציין עם זאת שעיקר כוחה של ההגדרה העצמית הקולקטיבית "מזרחים , " מהבחינה המזרחית , הוא בשבירה ההולכת וגוברת של מניפולציית ה"הפרד ומשול" הפועלת עליהם , כאשר הם פרודים לעדות ומתחרים ביניהם על הקרבה להגמוניה הפוליטית האשכנזית בכל המפלגות ומוסדות המערכת הפוליטית . " עדות המזרח" היתה ועודנה במידה רבה ההגדרה הנפוצה ביותר באקדמיה , בתקשורת וברחוב הפוליטי , והיא עדיין מושרשת בשיח הציבורי גם בקר...
אל הספר