הקיסרית אבדוקיה בירושלים

בכוחו של יוליאנוס להפוך בפקודתו את ירושלים לעיר יהודית ולהקים בה את סמל חרותה של האומה , את בית המקדש . אולם האם היתה האומה המחודשת מקבלת מתוך תודה את השעבוד למרות רומאית עליונה ? שהרי יוליאנוס , הקיסר הרומאי , ודאי לא היד מסכים לוותר על מרות זו . האם היתה מצליחה במאה הרביעית הפשרה בין רומא וירושלים , שלא הצליחד במאה הראשונה ? איך היו מתפתחים היחסים בין הדת היהודית ובין הדת האלילית לאחר ביטול הסכנה מצד הנצרות שאיחדה אותם ? האם היתה מתחדשת בקרב היהודים השאיפה לעצמאות מדינית גמורה ? האם היתה חוזרת הטראגדיה של מלחמת אספסיאנוס וחורבן שלישי ? " כידונו של אותו חייל ערבי נוצרי , ששם קץ לחיי הקיסר הצעיר , היטה את התפתחות דמאורעות לצד אחר , ולא נתן לנו להשיב על כל השאלות האלד . " הקיסרית אבדוקיה בירושלים1 עצם הצלחתה של הנצרות גרמה להתפלגויות בתוכה , וירושלים היתה לאחד המוקדים בהתפתחות זו . היה קיים בה מרכז של חסידי אוריגינס , שהאמינו בפרה - אקסיסטנציה ( הקיום הטרומי ) של הנשמות . אבות כנסיה כהירונימוס ואפיפניוס נאבקו ביוחנן , בישוף ירושלים ( 389 - 415 ) , על שלא הוקיע את חסידי אוריגינס . תנועה ...  אל הספר
כנרת, זמורה ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ