התסיסה המשיחית

התסיסה המשיחית שלהי ימי בית שני היו תקופה של תסיסה - תסיסה דתית , תסיסה בחיי הרוח והספרות , תסיסה מדינית . אתגר המיפגש עם העולם ההלניסטי , שראשיתו בימי אלכסנדר מוקדון , הגיע לשיאו עם השתלטות רומא על האיזור כולו . עמים אחרים השלימו עם שלטון רומא ואף נהנו מפירות השלום והרווחה שבאו בעקבותיו . לא כן עם ישראל , שהתקשה לקבל את המרות הזרה על כל המשתמע ממנה בתחום הרוח והאמונה . אי - ההשלמה עם המציאות החדשה הביאה עמה תופעות מתופעות שונות , לא רק בתחום המדיני אלא גם בתחום הדת והספרות . היצירות הספרותיות שנשתמרו מתקופה זו משקפות נאמנה את התסיסה שאחזה ברבדים נרחבים של העם . אין כוונתנו כאן ליצירותיו ההיסטוריוגרפיות של יוסף בן מתתיהו , שנכתבו ברומא הרחוקה , או לכתביו הפרשניים והפילוסופיים של פילון שחוברו באלכסנדריה , אלא ליצירה העממית שהועלתה על הכתב בעיקר בירושלים וביהודה . המכנה המשותף לחלקה הגדול הוא אופיה האפוקליפטי , עיסוקה באחרית הימים , ביום הדין , בביאת המשיח . ספר קדום מסוג זה היה ספר דניאל , שצמח עוד על רקע ההתמודדות עם גזרות אנטיוכוס אפיפנס . סוג זה של ספרות הלך ותפח במאה ושלושים השנים ש...  אל הספר
כנרת, זמורה ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ