מערכת מאגרי המים ואמות - המיפו גידולה של ירושלים בימי בית שני חייב פתרונות חדשים ויסודיים של בעיית אספקת המים בעיר . היה גם צורך לדאוג לרבבות עולי - הרגל בימי חג ומועד . לא הספיקו עוד בריכות - האגירה שבחצרות הבתים ומי המעיינות הקרובים לעיר , כגון הגיחון ( דרך ניקבת השילוח ) ועין רוגל . קודם כל היה צורך לנצל את כמויות המים שעברו בחורף בוואדיות שבקירבת העיר ולשם כך נבנו בריכות שונות . בשער קודם כבר הזכרנו את בריכת בית חסדא , שמצפון למבצר אנטוניה , שנבנתה בימי החשמונאים וקלטה את מימיה מאגן הניקוז של נחל בית זיתא . בריכה זו הוצאה מכלל שימוש לאחר שהוקמה בריכת ישראל הסמוכה לשער השבטים בחומה הצפונית של הר הבית ( סמוך לשער האריות כיום ) . הובעה הדעה כי מקום זה היווה קודם חלק מחפיר שלפני חומת העיר הצפונית , ורק עם הקמת החומה השלישית , בימי אגריפס הראשון , לא היה בו צורך עוד והוא הפך לאורך מאה מטר ( ורוחב 15 מטר ) לבריכת - אגירה של מי נחל בית זיתא . בריכה נוספת היתה בריכת המגדלים אמיגדלון"( " אצל יוסף בן מתתיהו ) , כיום בריכת חזקיהו בלב הרובע הנוצרי . את מימיה קיבלה תחילה מבריכת ממילא , המנקזת א...
אל הספר