עיר המתים

באותה צפיפות כמו רובעיה הישנים של העיר ? אם נניח שכן הוא , יהיו לדבר השלכות מרחיקות לכת לגבי גודל אוכלוסייתה של ירושלים בסוף ימי בית שני . לפי ממדיה המירביים תפסה ירושלים אחרי ימי אגריפס שטח של 1,500 או 1,800 דונם , שהיה מצביע על כ - 60,000 או 70,000 תושבים - כפליים מאשר בימי הורדוס . ו ו עלייה כה תלולה במספר התושבים תוך זמן קצר אינה מתקבלת על הדעת ; ומבחינה זו מוטב אולי להניח שהרובע הצפוני לא נבנה בצפיפות , ודבר זה אמנם נרמז במפורש אצל יוסף בן מתתיהו . מוטב להניח , שמספר תושביה לא עלה על ,.000 50 נפש . אך גם לפי אומדן צנוע זה היתה ירושלים בתקופה זו העיר הגדולה ביותר , מבחינת מספר תושביה , שידעה ארץ - ישראל עד לתקופה הביזנטית , שאז , אולי , מספר תושביה היה רב יותר . עיר המתים 1 את ההתרשמות החיה ביותר מן הארכיטקטורה של ירושלים בסוף ימי בית שני ניתן לקבל מהסתכלות בקבריה דווקא . והסיבה היא שהם נחצבו ברובם בסלע . תוכנם אמנם נשדד עוד בימי קדם אך המבנים עצמם נשתמרו , הידועה ביותר היא קבוצת המבנים שלצד הקדרון - " יד ,"אבשלום " קבר ,"זכריה " קבר בני ,"חזיר קבר"ו ."יהושפט השמות דמיוניים בחלקם ו...  אל הספר
כנרת, זמורה ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ