בסיכום כדאי להזהיר מלייחס לחיי החצר המלכותית משקל מחוץ לכל פרופורציה סבירה , כפי שנעשה בידי רוב ההיסטוריונים , בכל הזמנים . ככלות הכל מדובר כאן בקומץ אנשים קטן שהסיכון טמון היה בעצם מעמדם הרם . דבר זה לא היה מיוחד לחצר בירושלים בלבד . טאקיטוס מצייר תמונה לא שונה בהרבה מן החצר ברומא , של אוגוסטוס ושל יורשיו כאחד . גם שם רבו התככים והרציחות בצורה מחרידה , אך גם שם המדובר בקבוצת עילית קטנטנה . לא נהוג לדון את שלטון אוגוסטוס לכף חובה בשל תככיה של אשתו ליביה , שלהם נפלו קרבן רוב יורשיו הפוטנציאליים . בדומה לכך יש לשמור על חוש פרופורציה גם לגבי הורדוס . יש להבדיל בין היסטוריה של חצר לבין היסטוריה של עם ושל ממלכה . נחלותיו של הורדוס נהנו ממידה רבה של שקט ושלום במשך רוב שנות שלטונו , משגשוג כלכלי ומפריחה תרבותית . התלונות נגדו באו בעיקר מצד חוגים שחלקם באוכלוסיה לא היה גדול . 5 , באשר לירושלים לא קם עוד שליט כמוהו שפעל יותר ממנו לבניינה , לקישוטה ולפארה , ברבדיה הגבוהים של החברה בירושלים חלה מהפכה רבתי בימי הורדוס . בני השכבות העליונות חלקם מצאו מותם באירועים העקובים מדם של מלכותו , ואחרים ירד...
אל הספר