אנטיוכוס אפיפנס עצמו טרוד היה במלחמתו במזרח ולא נתפנה לבוא ליהודה . בסוף ימיו אף שלח הודעה לגרוסיה בירושלים שממנה משתמעת נסיגה מן הקו הנוקשה של איסור הדת היהודית . איגרתו נוסחה כפקודת חנינה , ומשתמע ממנה כי מותר ליהודים לחיות לפי חוקיהם . הוראה זו ניתנה בניסן 164 וייתכן שלא הספיקה להגיע לירושלים כשנודע דבר מותו של המלך . בנו היה קטין ותוך כדי מאבק המצביאים שלו על השלטון בממלכה חלה הפסקה במערכה ביהודה , ועלה בידיו של יהודה המקבי להשתלט על ירושלים ( בכסלו 164 ) - פרט לחקרה הסלווקית , שנשארה בידי חיל - המצב שבה עוד 23 שנים תמימות , וכך מתאר המקור העיקרי שלנו , ספר מקבים א , י את לכידתה של ירושלים ואת טיהורו של בית - המקדש : " ויהודה אמר לאחיו הנה נגסו אויבנו כל המחנה ויעלו הר - ציון . ויראו את המקדש שומם והמזבח מחולל והשערים שרופים ובחצרות גדלים סבכים כמו ביער או כמו באחד ההרים והלשכות שוממות . ויקרעו את בגדיהם ויבכו בכי גדול ויעלו אפר ( על ראשיהם ) . ויפלו על פניהם ארצה ויתקעו בחצוצרות התרועה ויצעקו אל השמים . אז אמר יהודה לאנשים להלחם את אשר במצודה עד אשר יטהר את המקדש . 6 ויבחר כהנים ת...  אל הספר
כנרת, זמורה ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ