ירושלים כבירה אימפריאלית

ירושלים כבירה אימפריאלית יותר משני דורות , משנת 1000 בערך עד 930 בערך לפני נ"סה , שימשה ירושלים לא רק כבירת הממלכה המאוחדת אלא גם כבירת אימפריה ישראלית , מעצמה שהקים דוד בין מצרים , ארם - נהריים ואנטוליה בשעת חולשתן של המעצמות המסורתיות ששלטו כמרכזים אלה . מאז ומתמיד היו סוריה וארץ - ישראל כדור - משחק בידיהן של מצרים בדרום ואשור ( ואחריה בבל ופרס ) בצפון ; אך למשך תקופה קצרה , במאות האחת - עשרה והעשירית לפני נ"סה , נוצר ביניהן חלל ריק שפתח פתח לצמיחתה של האימפריה הישראלית מן הפרת ועד לים סוף . כושרו האישי של דוד כמצביא וכמדינאי הוא שהפך הזדמנות זו לעובדה קיימת . היה בכך משום חידוש מדהים , תופעה שלא חזרה על עצמה לאורך כל ההיסטוריה . רק בימי דוד ושלמה היתה ישראל גורם מדיני וכלכלי ראשון במעלה בכל קידמת אסיה ושוות - מעמד עם מצרים , למשל . אימפריה זו התפתחה שלבים שלבים ממלכות יהודה ומרכזה חברון , דרך הממלכה המאוחדת הכוללת את כל שבטי ישראל ומרכזה ירושלים ועד לכיבושי העמים השכנים . למלחמת ההכרעה בפלשתים ניגש דוד כנראה מיד לאחר שקבע את בירתו בירושלים . במלחמה זו נהפכו היוצרות : כוחם של הפלשתים...  אל הספר
כנרת, זמורה ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ