א . הצורה הקדומה של ההגדה החלק המרכזי של סדר ליל הפסח בימינו הוא קריאת ההגדה . חובה זאת אמנם מסתמכת על ציווי מפורש בתורה : "והיה כי יביאך ה' אל pK הכנעני ... ועבדת העבודה הזאת בחדש הזה ... והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" ( שמות יג : ה-ח ' . ( אולם בתיאורים המקראיים של חגיגות ליל הפסח לא מצאנו תיאורים של עיסוק בסיפור יציאת מצרים . אבל גם כאן , כמו בפרשת השירה בליל הסדר , אין זה קל להניח שלא סיפרו ביציאת מצרים בליל הפסח . אין לנו ידיעות על מציאותם של בתי-ספר בתקופת המקרא , ודומה שספר 2 התורה , שהיה מונח במקדש , נשמר על-ידי הכהנים ולא היה נחלת העם . לימוד המסורת ההיסטורית נמסרה מדור לדור על-ידי סיפורי האבות והזקנים - בבחינת "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" ( דברים לב ז . ( גם בהיעדר צו מפורש , סעודת ליל הפסח היתה הזדמנות מצוינת לספר לילדים ולצעירים על יציאת מצרים , מאורע מרכזי בחיי העם . נראה שגם בימים אחרים היה נוהג רגיל לחוד חידות ולשיר זמירות אחרי הסעודה , וטבעי היה שבליל הפסח ינצלו את המעמד הזה לטפח בלב הנוער את זיכרון היותנו לעם . דרנבורג אף הציע שמקור השם...
אל הספר