[ ב , ח ] וכל י בית דין שהתיר שני דברים אל ימהר להתיר דבר שלישי . הלכת רבעו נראית פשוטה . ברם , המשווה דברים אלה למקורם התלמודי יראה כי גם כאן ניכרת ידו המעצבת של הרמב"ם . " בית דין שהתיר שני דברים , אל ימהר להתיר דבר שלישי " . כל כך למה ? שתי אפשרויות עולות על הדעת . ראשית , הסבר סוציולוגי : כל היתר מערער את היציבות החברתית / דתית , ועל כן מן הראוי לצמצם פעילות זו , ולהיזהר מלהציף את רשות הרבים בהיתרים . שנית , הסבר ענייני : בית דין המזדרז להוציא היתרים חשוד בפזיזות ; על כן מן הראוי שבית דין הנוטה לכך ייאזר ביתר יישוב הדעת . על כל פנים , הרמב"ם אינו מצביע כאן על הרגלן של הבריות , הרגילים לכנות בית דין שהתיר שלושה דברים בכינוי " בית דין שריא . " כינוי זה מתפקד בסוגיות התלמודיות המשמשות מקור לעצם הרתיעה מהוצאת היתרים רבים מדי , ואף מובא על ידי רבינו בפירוש המשנה עדויות ח ד : "וכך דרכם שכל בית דין המתיר שלשה דברים קורץ אותו בי דינא שריא . " אך מוטיב זה חסר במשנה תורה . מסתבר שכאן העדיף רבינו להנחות את בית הדין מבחינה עניינית , במקום לספר על נוהגם של הבריות ; מה גם שאין ערובה שנוהג זה ימש...
אל הספר