[ ב , ה-ז ] במרכז הלכות אלו , הממשיכות לעסוק בתקנות וגזירות חכמים וביטולן , עומד גורם שעד עתה לא תפס מקום רב בהלכות ממרים : הציבור . הרמב"ם חוזר בהלכות אלו ודן הן בתהליך חקיקת הגזירה או התקנה , הן בתהליך ביטול תקנות וגזירות , בצורה החופפת כמעט את הדיון בנושאים אלה בהלכותיו הקודמות . אלא שכאן , בהלכות ה-ז , נידונים נושאים אלו לאור שיתופו של הציבור בתהליך כולו . חיוניותו של המרכיב הציבורי כבר נרמזה בהלכה ב של הפרק , שם הרמב"ם קבע הוראות מחמירות לגבי ביטול חקיקת חכמים ש"פשטה בכל ישראל . " מכאן השתמע , כי חקיקה שלא זכתה להתקבל בציבור דינה שונה מחקיקה שכן התקבלה , ומכאן שהציבור הוא גורם ראשון במעלה בכל הקשור לחקיקתם של חכמים . עיקרי הדברים נובעים כמובן מהתלמוד , אך קיים בסוגיה זו עיצוב מיימוני משמעותי . יש לשמור על פרופורציות נכונות בכל הקשור ליחסו של הרמב"ם לציבור כגוף בעל עוצמה הלכתית . כפי שהבהרנו זה עתה , משנתו של רבעו בסוגיית החקיקה אכן מבליטה עוצמה זו ? וכן הדבר אם ננקוט את התיזה הרחבה יותר , כי בית הדין הוא לפעמים בעל תפקיד מייצג היונק את סמכותו מהציבור . לעומת זאת , ישנן תופעות המרא...
אל הספר