שימושו במורשת הבבלית עם זאת , ברור שהמקור העיקרי לקביעותיו ההלכתיות של רב סעדיה , כמו גם של גאוני בבל שקדמו לו , היה התלמוד הבבלי ( כולל אותם חלקים של המשנה שהתלמוד הזה מוסב עליהם . ( נסקור כעת אחדות מדרכי שימושו במקור זה , בעיקר בחיבוריו המונוגרפיים . תחילה יש להעיר , שמובאותיו של רס " ג בחיבורים אלה כמעט תמיד קצרות , ואפילו קצרות מאוד . הוא מביא אותן בעקבות ניסוחים שלו עצמו , כדי שישמשו אסמכתאות לדבריו , ותמיד הן מוצגות בצורה כללית מאוד , למשל : "באמונו " , " כמאמר הקדמונים" וכדומה . לרוב יש בהן ציטוט של מקור בודד , למשל מימרה , ברייתא או סיפור ; לעתים נרמז משא ומתן תלמודי , אך בקיצור נמרץ וללא פירוט . לעתים מסתפק רב סעדיה בניסוח משלו , גם כשמקורו בתלמוד ברור ; במקרים אחרים הוא מפנה למקור התלמודי בצורה כללית , בלי לפרט את תוכנו ; ויש שהוא משלב קטעי ציטוט עם קטעי פרפרזה , במקום להביא דיון תלמודי שלם . מעניינת במיוחד התופעה של עיבוד מובאות לצורך התאמתן למסגרת הספרותית החדשה . במקומות מסוימים רס " ג אינו מוסר את לשון המקורות כמו שהיא , אלא יוצק את התוכן מכלי אל כלי , כדי להציגו בצורה תמ...
אל הספר