השימוש בתלמוד הירושלמי התכנים של כתבי רס " ג רחוקים מאוד ממיצויים . חלקו הגדול של החומר טרם פורסם , ואף רוב הכתבים שפורסמו טרם נחקרו באופן שיטתי ומעמיק . לכן , בדברים שלהלן יש משום ניסיון ראשוני לשרטט מספר קווים מרכזיים בדרכי כתיבתו של רב סעדיה בתחומי ההלכה . כאשר אנו מתבוננים ב " מדף הספרים " של רס " ג , בולט חידוש מרכזי ורב משמעות : הוא היה הראשון שהכניס את התלמוד הירושלמי ואת מדרשי האגדה הארץ ישראליים לספרייה של חכמי בבל . אצל הגאונים שקדמו לו אנו מוצאים שימוש במקורות תנאיים שמוצאם מארץ ישראל - לא רק המשנה אלא גם התוספתא ומדרשי ההלכה - אבל לא במקורות ארץ ישראליים אמוראיים . יתרה מזו , רמזים ברורים למדי מעידים , שחכמים אלה לא הכירו מקרוב את הספרות הארץ ישראלית של תקופת האמוראים ואילך , או התעלמו ממנה . לדוגמה , במקרים מסוימים פסקו הגאונים הלכה על שאלה שאין לה פתרון ברור בתלמוד הבבלי , ובניגוד לתשובה חד משמעית הניתנת בתלמוד הירושלמי . לשון אחרת , גם במקום שהמקורות הבבליים לא אילצו אותם , חכמים אלה לא ראו את הירושלמי כמקור סמכותי המנחה את פסיקתם . למעשה , ההתייחסות המהותית ביותר לירושל...
אל הספר