תפיסות כלליות כמו משכילים יהודים אחרים שחיו בעולם המוסלמי בימי הביניים , שלט רב סעדיה בשלוש שפות שמיות : עברית , ארמית וערבית . העברית והארמית היו חלקים בלתי נפרדים של התרבות הרבנית ושל המורשת המקודשת , והערבית הייתה שפת הסביבה , שבה השתמשו בני כל הדתות וכל השכבות לרוב צורכיהם . קרוב לוודאי שאלו השפות היחידות שרס " ג ידע , ואליהן התכוון במקומות הלא מעטים שבהם הוא מעיר הערות המתייחסות ל"כל לשון שאנו יודעים" וכדומה . לעתים הוא הזכיר מלה או תופעה פונטית מתחום היוונית או הפרסית , אולם נראה כי אלו ידיעות בודדות שהגיעו אליו בדרכים שונות - בעיקר , כמסתבר , בתיווך הערבית - מכיוון שחלק מהכללותיו לגבי השפות שהוא יודע אינן מתאימות לשפות הודו אירופיות אלא לשפות שמיות בלבד . בתוך מרחב השפות השמיות שהכיר , הניח רס " ג את היסודות לבלשנות השמית המשווה , שחכמי לשון יהודים דוברי ערבית טיפחו ופיתחו הרבה במהלך ימי הביניים . יש להדגיש , עם זאת , שתחום העניין הבלשני של רב סעדיה היה רחב עוד יותר , והוא הרהר בסוגיות שונות של הבלשנות הכללית . כבר בהקדמתו ל'ספר האגרון ' הוא כתב : "ויהי בעלות על לבי לכתוב את הספ...
אל הספר