פרק רביעי פרשן המקרא המקרא נהנה , כידוע , ממעמד מקודש ונערץ ביהדות לדורותיה ולגווניה , הן ביהדות הרבנית והן ביהדות הקראית . אמנם הקראים טענו כי יש לפרש את המקרא מתוכו , בלי להזדקק למידע חיצוני כלשהו , ואילו היהודים הרבניים הציבו לצד המקרא , שאותו כינו "תורה שבכתב , " מסורת סמכותית לא פחות , היא "תורה שבעל פה . " לדעתם יש בכוחה של מסורת זו לקבוע את הפרשנות הנכונה והמחייבת של אותה תורה שבכתב , גם בניגוד למה שנראה כמשמעותה הפשוטה . המקרא המשיך לשמור על מעמד ייחודי בתקופת הגאונים ( ואחריה , ( והדבר בא לידי ביטוי בראש ובראשונה בקריאת התורה וחלקים נבחרים מספרי הנביאים והכתובים , לפי סדר קבוע , כחלק חשוב מתפילות הציבור בבית הכנסת . כמו כן מילא המקרא תפקיד מרכזי בסוגים שונים של יצירה , כמו הפיוט והמדרש , שטופחו יותר במסורת הארץ ישראלית מאשר במסורת הבבלית . אצל חכמי בבל שקדמו לרס " ג איננו מוצאים ולו רמז קלוש על עיסוק שיטתי בפרשנות המקרא כחלק מן ההשכלה הגבוהה , אם כי סביר להניח שהחינוך היסודי התבסס אצלם - כמו גם ביהדות המסורתית ברחבי העולם - על לימוד הקריאה בתורה ובחלקים נוספים של המקרא . הציפי...
אל הספר