תכונות אופייניות של כתיבתו רובו של ספר זה יוקדש לבדיקת חיבוריו המגוונים של רב סעדיה . אולם בטרם ניגש לעיון מדוקדק יותר בכל אחד ואחד מתחומי כתיבתו , יש להקדים דברים אחדים על כתיבתו בכללותה . תחילה נציין את חלוקת התפקידים בין השפות השונות בכתיבתו של רס " ג . בצורה גסה אפשר להבחין בין עברית לערבית והארמית ממלאת תפקיד שולי ביותר בכתיבתו , ולמעשה היא משמשת רק לציטוטים . ( הערבית הייתה קרוב לוודאי שפת הדיבור השגורה בפי רוב יהודי העולם בתקופה ההיא , ורס " ג השתמש בה כמעט בכל חיבוריו שבהם לא היה כפוף לדגמי כתיבה קיימים . הוא כתב בה כמעט את כל חיבוריו ההגותיים , הפרשניים והבלשניים וחלק ניכר מחיבוריו ההלכתיים והפולמוסיים . השימוש בעברית בולט בעיקר בשירה , שבה המסורת רבת השנים של שירת הקודש חייבה זאת . גם כאשר הרחיב רס " ג את גבולות שירתו מבחינת התכנים והטכניקות , הוא נשאר נאמן למסורת זו . מלבד לשון השירה , שהיא ממילא גבוהה ומצועצעת , אנו מוצאים בכתביו לפחות שני סוגים נוספים של כתיבה עברית . במספר הזדמנויות כתב רס " ג עברית כעין מקראית , כולל חיקוי של צורות לשון מקראיות , חלוקה לפסוקים ופיסוק טעמ...
אל הספר