שורשיו של קידוש השם באשכנז הקדומה מאת אברהם גרוסמן א . מבוא האידיאה של קידוש השם תפסה מקום חשוב ביותר בתודעתך של הבריות בקהילות ישראל שבאשכנז הקדומה , יותר מאשר בכל מרכז יהודי אחר בימי הביניים . הדבר מצא את ביטויו בשלוש תופעות עיקריות : ( א ) העיסוק האינטנסיבי בנושא ( כפי שמצינו במקורות שונים ומגוונים ) . ( ב ) קידושי השם ההמוניים בגזירות תתנ"ו ) . ג ) שינוי מהותי , לכאורה , בתפיסת המושג של קידוש השם . במקורות חז"ל קידוש השם נתפס כדבקות מוחלטת באמונה היהודית ובמצוותיה , המתבטאת בהעדפת מיתה בידי אויב ורודף על המרה או עבירה על מצוות מסוימות . ההריגה מתוארת בדרך כלל כמעשה פאסיבי של מקדש השם . המונחים הרווחים בספרות זו לתיאור מעשים אלה הם : 'מה לך יוצא ל ה ר ג ' /? י ה ר ג ואל יעבור / 'מוסרת עצמה להריגה' וכדומה . ממעשי קידוש השם המתוארים בספרות התלמוד עולה כי בדרך כלל מדובר באדם שנוכרים נטלו את נפשו בעל כורחו בשל סירובו לעבור על עיקרי אמונתו ' . לעומת זאת , בקהילות אשכנז בגזירות תתנ"ו מצינו אנשים שנטלו את נפשם במו ידיהם כמעשה של קידוש השם , אך לא רק את נפשם שלהם נטלו אלא גם את נפש נשותיהם ...
אל הספר