בין קידוש השם למיתת בית דין : עמדות שונות בספרות היהודית הקדומה כלפי סיפור משה והמצרי מאת אביגדור שנאן בשני פסוקים בלבד ( שמות ב יא-יב ) מוסרת התורה , בלשון קצרה ומאופקת , את סיפור משה המכה למוות איש מצרי : ( יא ) ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא את אחיו וירא בסכלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו ) . יב ) ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול . למרות היקפו המצומצם משמש סיפור קצר זה חוליית מעבר חשובה בקורותיו של משה הצעיר : בו הוא מתוודע לראשונה במלוא החריפות למצוקתם של אחיו , ובו הוא הופך מאיש הארמון המצרי , בחינת 'בנה' של בת פרעה ( פסוק י , ( ללוחם בפועל במצרים ובשיעבוד ששיעבדו את בני ישראל . סופו של מעשה ההכאה , כידוע , בבריחת משה מדיינה , אירוע שתיקונו הסופי הוא בחזרתו למצרים כשבפיו דברי שליחותו של האלוהים אל פרעה : 'שלח את עמי . ' התורה אינה מגלה מפורשות את עמדתה כלפי אירוע הכאת המצרי והריהי מסתפקת בדיווח עליו בלשון יבשה , אך מרבית המקורות העוסקים בסיפורנו או המתייחסים אליו מביאים לידיעתנו בדרכים שונות את יחסם כלפי המעשה . במאמר זה נבקש לברר כיצד נדון , בואר , הורחב...
אל הספר