פרק שלושה עשר תרבות המזרח התיכון הוא אזור של תרבות עתיקה , מן העתיקות בעולם . אבל אם נשווה אותו אל תרבויות אחרות בנות אלפי שנים , כגון הודו וסין , מיד יתבלטו לעינינו שתי תכונות שמייחדות את הזירה המזרח תיכונית ומנוגדות ניגוד חד לאחרות . האחת היא גיוון , האחרת - אי רציפות . באלפי שנות ההיסטוריה הסינית יש יסוד של רציפות , מראשיתה עד היום הזה . למרות שינויים רבים שהתחוללו בה , סין המודרנית וסין העתיקה משתמשות בנוסחים שונים ומוכרים של אותה שפה עצמה , כותבות בנוסחים שונים של אותו כתב עצמו , מאמינות בנוסחים שונים של אותה דת עצמה ואותה פילוסופיה עצמה . יש רציפות בתודעה העצמית למן הכתובים העתיקים ביותר של התרבות הסינית ועד הרפובליקה העממית של ימינו , ותודעה זו משותפת , למרות הבדלים מקומיים רבים , לכל אזור התרבות הסינית . הוא הדין להודו , אם כי במידה פחותה . אף שהתרבות ההודית אינה אקסקלוסיבית והומוגנית כמו התרבות הסינית , בכל זאת היא כוח מלכד ומאחד . דת הינדו , הכתב הנגארי , הכתבים הקלאסיים וכתבי הקודש בסנסקריט היו תמיד יסוד רב עצמה , ואף דומיננטי , בתרבות ההודית ובהכרה של הודו את עצמה כישות רצו...
אל הספר