פרק ו האו"ם במבחן המעשה להחלטת העצרת הכללית של האו"ם מיום 29 בנובמבר 1947 הייתה בזמנו חשיבות רבה . הארגון הבין לאומי נתן בהחלטתו גושפנקה בין לאומית הכרחית מבחינת החוק הבין לאומי , לסיום המנדט על ארץ ישראל שקיבלה בריטניה מאומות העולם כעשרים וחמש שנה קודם לבן . אך החלטה זו הייתה שלא בטובתה גם אות הפתיחה למלחמה בארץ ישראל — היא מלחמת העצמאות . כדי למנוע את יישומה יצאו ערביי ארץ ישראל למלחמה , ואחריהם גם חמש מדינות ערביות . בדי להגן על זכותו לממש את ההחלטה יצא היישוב היהודי בארץ ישראל אף הוא למלחמה . אשר לירושלים - החלטה זו הייתה אמורה לפתוח תקופה חדשה שאותה לא ידעה עיר זו מעולם קודם לכן : תקופה של ריבונות בין לאומית , עם כל ההבטחה לפריחה תרבותית , דתית , וכלכלית הצפונה באפשרות כזו . העיר הייתה אמורה להיות יחידה מדינית נבדלת בשליטת מועצת הנאמנות ונציב עליון , השואבים את סמכותם מן העצרת הכללית של האו"ם . היישוב היהודי קיבל את ההחלטה על גורל ירושלים במורת רוח ניכרת . אלא , שהמרוח הלאומית שהייתה יסוד מוסד בהתנהגותו
אל הספר