פרק שלושים ושישה תיאור עזה את המחצית השנייה של ה 26 במאי ואת כל ה 27 בו הקדשתי לסיור בעזה . העיר הזאת , הקרויה בערבית ע'זה («>) או ע'זה , ((?) מוקפת כרמי זית , אולי המרשימים ביותר בארץ כולה מבחינת גיל העצים ויופיים , ופרדסים גדולים שאינם נופלים בפוריותם מפרדסי יפו . על הגנים הללו מגינות משוכות סבוכות של צבר ועוד כל מיני שיחים קוצניים המקיפים אותם כגדרות בלתי חדירות , והמבט מגלה בהם מטעים משגשגים של עצי תאנה , רימון , תפוז , לימון , משמש , תות , שקד ואף תפוח — מין עץ נדיר יחסית בארץ ישראל . אל על מתנשאים פה ושם אורנים , עצי שקמה שגפנים מטפסות כרוכות עליהם , עצי שיטים ובעיקר דקלים , שהם כאן רבים ותמירים יותר מבחלק הצפוני של הארץ . התומר הוא העץ המצרי בהא הידיעה , והוא נפוץ גם בעזה , שאקלימה דומה להפליא לאקלים הדלתא המצרית . מחוץ לעיר , בבוסתנים , ואף בתוכה , בחצרות בתים רבים , מציג הוא לתפארה את קורתו החיננית ואת הכפות הירוקות המכתירות את ראשו . זה עדי העדיים אשר לעיר הזאת . היום שוב אין עזה עיר חומה . נכנסים אליה מבלי משים מן הגנים שמסביב לה . לפנים , כאשר עמדו חומותיה על תלן , היו נכ...
אל הספר