מהסכמה לאומית למחלוקת — מהנהגה צבאית למלכות בראשיתה , בימי יהודה , היתה ההנהגה החשמונאית הנהגה צבאית . לסמכות הצבאית צירפו החשמונאים גם את העשייה המדינית וניהלו _משא ומתן עם הסלווקים העוינים מחד גיסא ועם הרומאים בכריתת ברית ידידות מאידך גיסא . כאשר מת יהודה , עברו הסמכות הצבאית והסמכות המדינית לידי יונתן אחיו , אשר קיבל אישור סלווקי לכהן גם ככוהן גדול . עם מות יונתן עברו שלוש הסמכויות הללו גם לשמעון אחיו . שמעון הכיר בצורך לעגן את מעמדו בהסכמה לאומית מפורשת . בשנת 141 התכנסה בירושלים "כנסת גדולה" של היהודים והכוהנים , אשר מינו את " שמעון לנשיא ולכהן גדול לעולם עד אשר יקום נביא אמת ולהיות להם לשר צבא " . .. ( מקבים א , יד מא-מב . ( מינויו של שמעון היה בהסכמת הכוהנים , חכמי התורה , נציגי המשפחות המיוחסות וזקני בתי האבות — כלל הנציגות הלאומית . בלשון ימינו ניתן לומר , ששמעון היה שליט שבא מן העם , שלט למען העם ובהסכמת העם . שמעון נעזר כנראה במוסדות המסורתיים שייצגו את כלל האוכלוסייה ונקראו " חבר היהודים , " ובבית הדין — "בית דינו של חשמונאי" — הוא בית הדין הגדול שנקרא אחר כך סנהדרין .
אל הספר