[ ה ר צ ו ן ל ה י ו ת א ח ר ] [ 65 ] אך רתיעתי מתבהרת לי, ודחף המרד שלי מאיר לפתע פתאום את רוחי . אני מבין — או נדמה לי שאני מבין — כי מה שמכונה אצילותם של "בני המקום" טמון באדישותם המופלאה כלפי כל מה שיש לו ערך רק בדעה הכללית . אנשים אלה נצמדים לאמונתם, למנהגיהם ולתחושותיהם . אמונה ומנהגים הם דברים בלתי משתנים . התחושות הן ההווה עצמו . אין ויכוחים, אין דאגות רחוקות . הזמן כלל אינו דוחק באנשים אלה, ובעיניהם אין לעתיד כל ערך ממריץ, מגרה, מדרבן . אשר למחשבה, אם היא באה לפתות או לייסר מישהו מבין אלה, היא נותרת, אני סבור, נפרדת היטב מן המעשה, והיא יכולה להתעצם ולהעמיק, לא הרחק מן החלום, בלי לרצות לשנות אי מה בקצב ובאורחות הקיום . אך כאן טמונים פיתויינו ולְקוּתֵנו . האירופאי האומלל רואה לפניו תמיד דבר מה לעשות . התוכניות והחששות מבלעים את דעתו . הוא חי במחרתיים . הפנאי הוא [ פ ו ל ו א ל ר י ] [ 66 ] לו פשע חמור שבחמורים, שהוא כינהו עצלות . חירות הנפש מכבידה עליו . שֵׁד היוזמה מלחיץ אותו . הוא משנה את הזמן לכסף, את הכסף למהירות, את המהירות לסמים משכרים, להיעדרות, היעדרות מעצמו ! . . . והרי ג...
אל הספר