[ פ ו ל ו א ל ר י ] [ 48 ] בדרכיהם, והיא רואה בחיוך נשים אמיצות הממהרות ומתאמצות לנצל, במהלומות של מסורים קטנים, יער דוחה של גדרות תיל כדי להפיק ממנו גזרי-עץ פשוטים . כל מערך ההגנה הזה נשבר, נכתש, מרוקן . שרידי מעוזי הסרק הללו, כלי הרכב מנופצים, מנוקבים שקורעים אותם לגזרים, מבנים אלה מנוקבים ממכות, פגועים מהפצצות, מאוכלים בידי האש, כופים מחשבה של עוצמה יוצאת מגדר הרגיל העולה מן החיים עצמם . נגדם המכשולים המחושבים בניחותא, התחזיות המפורטות ביותר, החימוש המאיים ביותר בידי גברים החלטיים מכול, הבטון, המנועים האוטומטיים, המצעדים התת-קרקעיים וכל מה שהרצון הנוקשה ביותר יכול להעלות בדמיונו ולברוא כדי לרסן התקוממות, אינם יכולים להתעלות עליהם . ראינו וחווינו מה שיכולה לעשות עיר ענקית ומהוללת שרוצה לנשום . והנה [ ה ר צ ו ן ל ה י ו ת א ח ר ] [ 49 ] כך לובשת המילה הכה עמומה, נפש, משמעות אדירה כל כך . אך, מעצם העובדה שהוא משתלט על עצמו, הרוח מוצאת שוב את כל זכויותיה ומפעילה אותן נגד אותו רגע עצמו שמחזיר לה אותם . אין עוד כלל נועם לחיוֹת או להתחיוּת שחייב לכבול אותו . נחוץ שיקום בו לתחייה החוק העליון...
אל הספר