: אייזק אסימוב 14 ות אור 120 עצמי את עיניך, אהובה . לא אכחיש, יש אכזבה . בכל הגלקסיה לא נמצא מבוגר אחראי, אפילו ממוצע, לא שכמו ומעלה עילאי, שיסיט את הכוכב . אבל מוטב שנעצור ונבין את המצב . העדר נושא אותנו הלאה, אל עוד שדות מרעה, אל ואלהאלה . על מי נכעס ? על פרים, איילים וטווס ? על עצמנו, שלא נוכל להעביר יום אחד בלי קפה שיבולת שועל ? יש זמן להקדיש לשטויות, להמתין בשקיקה לעוד הזמנה מוולט . כוכב שמוכב, שחור שמחור . עצמי את עיניך, אהובה . פשוט הרדמי, ילדה . מרגישה אבודה ? ככה מרגישים כשחיים על הסף . אחרי כל גל עכור מגיע שפל מוקצף . נחיה איפוא מתחתית לתחתית . הומלסים עם בית, נאכל קש וטיט, נתמלא ברחמים עצמיים, נחשוב שאנחנו חכמים ויותר ראויים . מה רצינו בסך הכל ? לשתות קפה שיבולת תחת רקיע כחול, בלי לספור לאחור בהמתנה להופעתו של הכוכב השחור . אל תבכי, את כזאת ילדה . מתרגלים לכל פצע, מגרדים את ההגלדה . אל תבכי, הנה, אני מפסיקה . פשוט הרדמי, ילדה .
אל הספר