: אייזק אסימוב 14 ות אור 32 כישרונות ושירה . הם לא יוצרים איתי קשר . לפני שאני יוצאת מהחדר, אני עוצרת את הזיכרון . אבל הוא לא עוצר . אני מקללת את הלטאה שמכר לי את החרא הזה, ויוצאת אל תוך המבוך המשרדי שנרטב ומסריח בחלקיו מריקבון . אני מחפשת את הדמות שלי, ומניחה שהיא ירדה למטה . מתחילה לרדת במדרגות . ומגלה זוגות, יחידים, חיות, חיים שלמים שמתגוררים בתוך חדר המדרגות . מנסה להיזכר איך עליתי לאותו הבניין . אולי הייתה זאת מעלית, או חדר מדרגות אחר . כביש ששום מכונית לא יכולהאני מגיעה למטה ורואה אותי הולכת ברחוב השבור, לנסוע עליו . הלילה שחור משחור . אין יותר עצים, אין חיות וודאי לא ציפורים . אני רואה את הדמות שלי, מתגנבת אחריה בשקט ועוקבת אחריה לכיוון המערה . היא נראתה לי שונה מאחור . כשאנו מגיעות למערה, לא נותנים לי להיכנס . היא שאנחנו יחד . אני מתקרבת אליה, כשאני עדיין כלואהמסתובבת לשומר ומסמנת בתוך הגוף של הבחור . היא מתקרבת אלי . העיניים שלה מסוממות באיזה זיכרון . הגוף שלה מלא חבלות, פצעים ושריטות שלא הכרתי . אני מניחה שהיא רבה בצורה אלימה עם מוכר הזיכרונות . אנחנו מתחבקות ליד המדורה . היא...
אל הספר