05׀ פרק שישי של מצרים, ולבקש ממנו פרוטקטורט בריטי על סוריה . הרעיון נפל לאחר שקיצ'נר עצמו הודיע שלא יקבלה . לבריטניה לא היה אז עניין לפגוע בשלמותה הטריטוריאלית של האימפריה . השמועות על שאיפותיה של צרפת בלבנט הוסיפו לזרום, והחשש הסורי מפני 1 פלישה צרפתית גבר . בדצמבר 1912 נאם ראש ממשלת צרפת, רמון פואנקרה, בסנט הצרפתי, וכך אמר : "בלבנון ובסוריה יש לנו אינטרסים מסורתיים שאנו מתכוונים שיכבדו אותם [ . . . ] הממשלה הבריטית הצהירה בפנינו בידידות רבה שאין לה כל כוונה לפעול באזורים אלה [ . . . ] אנו עצמנו אומנם נחושים לשמור באסיה על שלמותה של האימפריה העות'מאנית, אך לא ניטוש אף אחת מן המסורות שלנו שם, לא נתכחש לאף אחד מרגשי האהדה שרכשנו שם, 2 ולא ניתן אפילו לאחד מהאינטרסים שלנו שם לסבול" . לסורים היה נאום זה הוכחה מכרעת בנוגע לתוכניותיה של צרפת בנוגע למולדתם . אחדים מהם, ובראשם רפיק אלעט'ם, הגיעו למסקנה שאין עוד בכוחה של האימפריה להגן על שטחיה . הם פנו אל הנציג העות'מאני במצרים, ראוף פאשא, והביעו לפניו את חששותיהם בנוגע לגורלה של סוריה . הם הסבירו לו שצרפת עלולה לכבוש את סוריה, כפי שכבשה איטליה...
אל הספר