אלה לא הצליחו ליצור בלים ארגוניים חדשים שיהפכו למשאבים לתימרון פוליטי . אדרבא, שירותים שונים שנהגה העדה לתת לציבורה כמו חינוך, בריאות וסעד עברו יותר ויותר לשליטת גופים יישוביים אחרים, ובעיקר לידי המפלגות, שהתארגנו בארגונים רבתכליתיים . גם אופי ההנהגה ומקורות כוחה שימשו מכשול בדרך לשינוי ארגוני . להוציא את השינויים שחלו בהנהגת העדה התלאביבית ובמקורות כוחה, בשנות ה ,40 היתה הנהגת ועדיהעדות נתונה, במשך שנים,, בידי מספר משפחות אמידות ומכובדות בעדה . מקור בוחן היה מעמדן החברתי במיבנה של "הישוב הישן" . פעילים אלה נשאו מסורת שהתנגדה לעסקנותציבוריתבשכר . ההשתתפות בבחירות, כבוחרים וכנבחרים, הוגבלה לחוג משלמי הצאנז, אשר בשל גובהו, נמנעה השתתפות ציבור רחב בתהליכים הפוליטיים . דפוס היחסים בין הנהגת העדה לקהלה היה דפוס של פטרונאג'מסורתי, אשר בשונה מהפטרונאג' המפלגתי המודרני לא תבע מהציבור תמיכה פוליטית פעילה . להיפך, ההסדרים המיבניים של המערכת, כמו הגבלת ההשתתפות בבחירות, עודדו את התעלמות הציבור מהצורך לתת אישור פוליטי עלידי השתתפות בבחירות . מסורת זו, שהותירה את השליטה בעדה בידי המשפחות...
אל הספר