144 "שוניאטה" או "ריקות" . אבל אין שום דבר ניהיליסטי בריקות הזאת . בבסיסה היא פשוט תחושת קלילות . יש ספר שנקרא, "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום", אבל אני מעדיפה להביט בחיים מנקודת ההשקפה של הקלות הנסבלת של הקיום . כשמתחילים לחיות מנקודת השקפה שהכול מופיע בספונטניות והדברים לא "מסתערים עלינו" או "מנסים לתקוף" אותנו, אז בכל רגע נתון אפשר לחוות מרחב גדול יותר, שאפשר להירגע ולנוח בו . הקיבה המכווצת שלכם יכולה פשוט להרפות . העורף המתוח יכול פשוט להשתחרר . התודעה המסתחררת כמו סביבון יכולה פשוט להירגע . כך שהמושג שוניאטה מתייחס לעובדה שלמעשה יש בתוכנו זרע של מרחב, רעננות, פתיחות, רוגע . לפעמים המילה שוניאטה מתורגמת כ"הממד הפתוח של קיומנו" . המונח המקובל יותר הוא "ריקות", מה שנשמע כמו בור גדול שמישהו דוחף אותך לתוכו בעודך בועט וצורח, "לא, לא ! לא ריקות ! " לפעמים אנשים חווים את הפתיחות הזאת כשיעמום . לפעמים היא נחווית כדממה חסרת תנועה . לפעמים היא נחווית כמרווח בחשיבה ובדאגה ובהתעסקות הפנימית . אני מתנסה הרבה בשוניאטה . כשאני לבדי ואף אחד לא מדבר איתי, כשאני סתם יוצאת להליכה או מתבוננת מבעד לחלון ...
אל הספר