137 אני קוראת לרגעים הללו, "שבעת התענוגות" . האמינו או לא, לפעמים הרגעים הקשים הללו הם בדיוק מה שמלמד אותנו יותר מכל דבר אחר . לפעמים הם בדיוק מה שפותח אותנו לחיים ולקשר עם הזולת . בריטריטים אנחנו קוראים לפעמים טקסטים על שבעת התענוגות, שמזכירים לנו שרגשות כואבים ומחשבות קשות יכולים להיות מורים מושלמים במסלול שלנו . בשיר הנפלא הבא, על שימוש במצבים קשים כנתיב להארה, שנכתב על ידי גוטסאמפה, כל מספר מתייחס לאחד הקשיים בחיים שאפשר לראותו כתענוג בתהליך ההתעוררות שלנו . המונח "קלשות" בשיר מתייחס למצבים רגשיים שלוכדים אותנו או מפריעים לנו יותר מכול . כאשר מחשבות על קיום של משהו, של נתפש ותופש, מסיחות את דעתי וסוחפות אותה, אני לא סוגר את שערי החושים כדי למדוט בלעדיהם אלא צולל היישר לתוך נקודת המהות שלהם . כמו עננים בשמיים, המחשבות נוגהות במעופן . מחשבות צצות ( 1 ) , תענוג טהור הן בעיניי ! כאשר הקלשות מפעילות אותי, מבעירות אותי בלהטן, אני מחפש נוגדנים שירפאו אותי מהשפעתן . כמו שיקוי אלכימאי ההופך ברזל לזהב, בעוצמת הקלשות נתונה האפשרות לחסד נטול סכנת הדבקה, חופשי מהשחתה . קלשות צצות ( 2 ) , תענוג ...
אל הספר