132 לעצמנו אפילו ביס אחד של שוקולד כשאנחנו בנוכחות מלאה בחוויה החושית . התודעה – תודעת הקוף, התודעה הפרועה – היא מטבעה נודדת . אבל במרחב הזה של מודעות פתוחה שאנחנו מטפחים על כרית המדיטציה, כל מה שמתרחש תומך באימון שלנו בנוכחות בהווה . על מנת להגיע למצב של חוסר מאבק, אנחנו מאפשרים לכל דבר שמתרחש בתרגול ובחיים לתמוך בנוכחותנו בהווה . זה מצריך שינוי אדיר בגישה שלנו . במקום לתפוש כל דבר כבעיה, כמכשול בפני האושר שלנו או אפילו כמכשול בדרך המדיטציה והנוכחות בהווה ( "הייתי יכולה לנכוח בהווה אם לא היה כל כך רועש כאן," או "הייתי יכול לנכוח בהווה אם הגב שלי לא היה כל כך כואב" ) , כל הדברים יכולים להיות מורים שלנו, שמציגים בפנינו משהו שכדאי לנו ללמוד . הכול תומך בהתעוררות שלנו . חונכנו לקטר, לקטר, לקטר . להאשים, להאשים, להאשים . אחת הדרכים העיקריות לחוסר נוכחות היא הטחת אשמה . אנחנו מאשימים את עצמנו, אנחנו מאשימים אנשים אחרים . אני רואה הרבה תלמידים שמאשימים את הנסיבות החיצוניות או מאשימים את הגוף והנפש שלהם עצמם בכך שהם לא מסוגלים לנכוח בהווה . חשבו על כך שהתודעה שלכם זקוקה לתשומת ליבכם ולהתחשבות...
אל הספר