היגרה לסן פרנסיסקו, לקחה עמה את היומן וחיפשה במשך כמה שנים ארגון שיבדוק אותו ויכיר בערכו . עם הזמן היא יצרה קשר עם המכון לחקר השואה בצפון קליפורניה, ושם זיהו שנפל לידיהם אוצר רב ‑ ערך . הם סרקו את היומן ואישרו את אמינותו בעזרת פרופ' רוברט מוזס שפירו, מומחה בינלאומי לגטו לודז' וליומניו . בשנת 2010 הועבר היומן אלינו, ואנו החלטנו לנסות לאתר קרובי משפחה של רבקה ולהשיב אותו לידיהם . אני כל כך שמחה שמצאנו אתכן . " אניטה השאירה אותן לבדן עם היומן והלכה . לא היה להן צורך בתרגום . שתיהן זכרו היטב את שפת אמן . הד קולה הרחוק של רבקה, המדברת איתן, עוד הדהד בראשיהן . מינה שאלה : "ידעת שהיא כותבת יומן ? " אסתר השיבה : "ראיתי שהיא כותבת לעצמה משהו מדי פעם מתחת לשמיכה . היא גם ביקשה ממני שוב ושוב שאביא לה דיו מהמפעל . אבל לא ידעתי מה כתבה וכמה הרבה כתבה, ולא מה עבר בלבה . . . " שתיהן נאנחו, הזיכרונות מתקופת הגטו הציפו אותן . המראות, הריחות, הקולות שניסו לשכוח, כל אלה איימו לצאת מהמחבוא שבו טמנו אותם היטב . מינה ואסתר שרדו לבדן מכל משפחת ליפשיץ הרחבה . הן נשלחו להחלמה בשוודיה, שם אושפזו בבית חולים במצב...
אל הספר