מיהרה להגיע לנקודת החלוקה ברגע שיכלה, לפני שיתאסף שם תור ארוך . היה חשוב שתיקח את הפחם עוד באותו היום, לפני שהמועצה היהודית תכריז על הפסקת החלוקה עם גמר המלאי . כל הדרך לנקודת החלוקה וכל זמן התור ‑ שלשמחתה לא היה ארוך מדי ‑ דמיינה את הירקות המבושלים שתאכל בבית . על אף שטעמם כבר עלה בפיה, החליטה לעצור אצל שכנה שהיתה מיודדת עמה . פעמים רבות התעכבה אצלה, ולכן היתה בטוחה שהבנות יקראו לה כאשר תהיה ארוחת הערב מוכנה . אך הזמן נקף והיא לא שמעה מהן . מה רבה היתה אכזבתה כאשר הגיעה לבסוף לדירה וגילתה כי לא נשאר דבר מהתבשיל . ובכל זאת, אסתושה לא ויתרה לה והורתה לה לפנות את דלי הצרכים . ריבצ'ה הרעבה והמתוסכלת משכה בכתפיה ואמרה, "שמישהי אחרת תוציא את הדלי . אני סחבתי היום את הפחם . " אסתושה הגיבה בחומרה, צעקה עליה וסטרה לה, אך ריבצ'ה עמדה בסירובה, נכנסה למיטה ומשכה את השמיכה מעל ראשה . היא ידעה כי גם אסתושה טרודה ולחוצה, שגם לה קשה, אך התנהגותה הציפה את לבה בבדידות . אין לה שום מקום בעולם, הרגישה, שום מקום שאליו היא שייכת . [ 1944 . 2 . 15 ] הא, לא מספיק שאלה זמנים כל כך איומים וטרגיים, אין לי אפילו...
אל הספר