המעבר מילדות לבגרות הוא תמיד מורכב ומאתגר וכרוך בבירור הזהות האישית, החברתית והדתית . ריבצ'ה מתארת ביומנה סיפור התבגרות נוקב במיוחד . החיים בגטו, על הרעב, היתמות, הייסורים המתמשכים והפחד, בין היתר, הביאו אותה אל תהומות של ייאוש, ובו בזמן היא הצליחה להיאחז באמונה ובתקווה . בד בבד עם התמוטטותו המוחלטת של העולם שהכירה היא גיששה את דרכה כיהודייה מאמינה, חיפשה את מקומה החברתי ויחד עם חברותיה ומדריכותיה הצליחה לשמור על לכידות חברתית ועל עזרה הדדית בתוך התופת . סיפור חייה של ריבצ'ה, שמובא גם במילותיה שלה, יכול לתחושתי להעניק לכל אחד ואחת מאיתנו מבט משמעותי ועמוק על חייהן של נערות דתיות בנות גילה, ויותר מכך ‑ גם על חיינו שלנו . 8 כמיהה וגעגוע בני ברק, ישראל, 2011 מינה בויאר בת השמונים ושש, אישה נמוכת קומה, בעלת מראה אצילי, בריאה וחיונית, כבר סיימה את התעמלות הבוקר היומית . גם חוגי הבוקר, שבהם בילתה בצוותא עם חברותיה, כבר הסתיימו וכעת היתה שקועה בספר טוב בביתה, כאשר צלצול הטלפון הפריע את רצף הקריאה . הטלפון צלצל וצלצל ולא פסק, כמו דוחק בה לקום ולענות . היא קמה מכורסת העור וניגשה אל המכשיר . מ...
אל הספר