72 ג׳ון לוק וחירות האדם של ציידים-לקטים המונה 100 בתי אב עשוי להזדקק ל- 40 אלף דונם לשם קיומו — כלומר, 400 דונם לכל בית אב . ואולם, כאשר בית אב אחד מן השבט עובר לחקלאות מיושבת, הוא זקוק לכל היותר ל- 40 דונם לשימושו ורוכש רק אותם . כך משחרר אותו משק בית 360 דונם לשימושם של יתר הציידים-לקטים . התוצאה היא 404 דונם לכל אחד מ- 99 משקי הבית שנותרו : "מי שגודר אפוא אדמה מרשות הרבים, ומפיק מעשרה צמדי-שדה יתר שפע של צרכי-חיים מכפי שיכול היה להפיק ממאה צמדי-שדה של אדמת בור, אפשר לומר עליו על-פי היושר שנתן תשעים צמדי-שדה למין האדם ( המסכת השנייה, סעיף 37 ) . אולם ברגע שמופיע הכסף, יחד עם האפשרות לאגור רווחים מפעילות יצרנית, גוברת מאוד המוטיבציה של יחידים לרכוש עוד חומרי גלם לשם ייצור רחב יותר . תוצאה אפשרית של המגמה הזו היא שלא יישארו חומרי גלם "בכמות מספקת ובאיכות לא פחות טובה" עבור אחרים ( המסכת השנייה, סעיף 36 ) . אף על פי כן, לוק מציע טיעון גלוי וטיעון סמוי מדוע מגמה זו אינה מפרה את המגבלה הזו . הטיעון הגלוי חלש ; הטיעון הסמוי חזק בהרבה . הטיעון הגלוי והחלש גורס כך : מאחר שכולם הסכימו זכויות ...
אל הספר