[ 2 [ 238 דבורה דימנט מפורטות . קימרון מגדיר את שיטתו בעריכת המהדורה כ"משולבת" ומדגיש שאינה אקלקטית "שכן כל כתב יד הובא בדיוק כנתינתו . אין בטקסטים המשולבים עירוב של גרסאות . רק החסרים הושלמו מעותקים אחרים ותמיד בהבלטה ובציון המקור" ( עמ' יד ) . יש כאן מלוא החופן חידושים הן בקריאות הפרטניות הן בהצעת השלמות חדשות הן בחיבורים חדשים של קטעים מן המגילות המקוריות . התוצאה היא לא רק מהדורות משופרות בפרטים אלא גם בכללים שכן הן מציגות ראייה כוללת של החיבורים הקומראניים . לא עוד שרשרת של כתבי-יד נפרדים שעל החוקר לעמול כדי להביאם לכלל שלמות של חיבור מקורי אחד, אלא החיבור כולו נתון לפני הקורא . בין שאר החידושים של המהדיר ראוי לשבח הוא ציון מיוחד, סוגריים עיליים, שהוקצה למקומות "הטעונים בדיקה" כלשונו ( עמ' טו ) . השימוש שעשה קימרון בסימון זה לא זו בלבד שהוא מסייע לחוקרים שימשיכו אחריו במלאכה, אלא הוא גם מציין היכן עומד הטקסט בסימן של קריאה לזמנה הראויה לשיפור בעתיד . אך כפי שמעיר המהדיר עצמו ( עמ' ט ) , וכפי שמעידה הביבליוגרפיה המצוטטת בין דפיו ( עמ' כא—כז ) , נשענת עבודתו על כתפי קודמיו, הכרח שלא...
אל הספר