זמן וזהות לאומית: הרקע ההלניסטי לנאום על לוח השנה בספר היובלים פרק ו

[ 2 [ 32 יונתן בן-דב הדיון בלוח השנה בפרק ו של ספר היובלים הוא דוגמה מיוחדת במינה להתבוננות אתנוגרפית בלוח השנה כמאפיין לאומי, מוטיב נפוץ בספרות היוונית . נפתח בציטוט 6 הנאום ( יובלים ו 92— 38 ) בתרגומה החדש של כנה ורמן . ( 29 ) ויעלו אותם על לוחות השמים . שלושה עשר שבועות כל אחד מהם, מזה לזה זכרונם, מהראשון עד השני, מהשני עד השלישי ומהשלישי עד הרביעי . ( 30 ) ויהיו כול ימי החוקות חמישים ושנים שבועי ימים . ושלמה כל השנה . ( 31 ) וכן נחרת ונחקק על לוחות השמים ואין לחלוף משנה לשנה . ( 32 ) ואתה צו את בני ישראל לשמור את השנים במספר הזה, שלוש מאות וששים וארבעה ימים והיו שנה תמימה . ולא ישחיתו מועדה, בימיה ובחגיה, כי הכול יבוא על פי תעודתם ולא יניחו יום ולא יחללו חג . ( 33 ) ואם יעברו ולא יעשו אותן כפי מצותו יהיו כולם מחללים את מועדיהן . ושנים יתערבו אלה באלה עתים ישחיתו ותקופות יזועו ויעברו חוקיהן . ( 34 ) וכול בני ישראל ישכחו ולא ימצאו את דרכי השנים . וישכחו חודש ומועד ושבת, ויתעו בכול חוקות השנים . ( 35 ) כי אני יודע ומעתה אודיעך ואינו מלבי, כי כן הספר כתוב מלפני ונחקקה בלוחות השמים חלוק...  אל הספר